החלטה בתיק בש"א 192/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בתיק עב 1102/02 (כב' השופטת שרה שדיאור). פסק הדין ניתן ביום 1.1.2006. בבקשה נטען כי פסק הדין הודע לבא כוחם של המבקשים לאחר יום 4.1.2006. מבירור בתוכנת "מזכירות-נט" עולה כי פסק הדין נמסר לבא כוח המבקשים ביום 5.1.2006, כך שהמועד להגשת הערעור היה ביום 4.2.2006. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 19.2.2006, בצירוף הערעור עצמו.

בפסק דינו של בית הדין קמא נקבע כי על המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבים כשאירי המנוח סמיר הדואן, פיצויי פיטורים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית. בית הדין האזורי קבע כי הייתה רציפות בעבודתו של המנוח אצל המבקשים, וכי המבקשים היו "מעבידים במשותף" של המשיב. לפיכך, חייב בית הדין את המבקשים, ביחד ולחוד, בתשלום הכספים האמורים כמעבידיו של המנוח.

2.      נימוקי הבקשה הם:

2.1.   בשל עומס עבודה רב במשרדו של בא כוח המבקשים ובשל אורכו של פסק הדין של בית הדין האזורי, לא הספיק בא כוח המבקשים להכין את הערעור במועד.

2.2.   בשל טעות במשרדו של בא כוחם של המבקשים, חשב ב"כ המבקשים כי המועד להגשת הערעור הוא 45 ימים ולא 30 ימים.

2.3.   למבקשים סיכויים טובים לזכות בערעורם.

3.      המשיבים התנגדו לבקשה, מנימוקים אלה:

3.1.   הבקשה להארכת מועד הינה סתמית וקצרה, ואינה מראה טעם מיוחד אשר יש בו כדי להאריך את המועד להגשת הערעור, ואף לא צורף תצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בה.

3.2.   טעות שבדין אינה יכולה להוות טעם מיוחד אשר יש בו כדי להאריך את המועד להגשת הערעור, שכן מנין הימים להגשת הערעור מהווה "דין מושרש", אשר ניתן לבדקו בקלות, ואשר אינו מהווה נסיבה חיצונית אשר אין למבקשים שליטה עליה.

3.3.   המבקשים נטלו על עצמם את הסיכון שבהמתנה לרגע האחרון, אף לפי מחשבתם כי עומדים לרשותם 45 ימים להגשת הערעור.

3.4.   הערעור מופנה כולו כנגד קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, ועל כן אין למבקשים סיכויים לזכות בערעורם.

4.      לאחר עיון בטענות המבקשים ובפסק הדין של בית הדין קמא, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, מן הטעמים כדלקמן:     

4.1.   על פי תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן- תקנות בית הדין) המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי הוא שלושים יום מן היום שבו הומצא למערער פסק הדין. עם זאת, רשאי בית הדין או הרשם להאריך מועד זה "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 125 לתקנות בית הדין). כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא (עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ, ניתן ביום 23.5.05).

4.2.   אכן, בעבר, ההלכה היתה כי טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. אולם, כפי שנפסק במספר פסקי דין של בית המשפט העליון :"כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה ..." (בש"א 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי ואח', דינים עליון סד 182 . וראו גם: ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904; בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד (4), 702).

4.3.   ב"כ המבקשים תירץ את האיחור בהגשת הבקשה בכך שטעה במספר הימים העומדים לרשותו לצורך הגשת הערעור, וסבר כי עומדים לרשותו 45 יום. טעות זו היא טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, אשר הגשת כל כתב טענות מחויבת בה, ולכן אינה מהווה "טעם מיוחד".

4.4.   גם בטענתו של ב"כ המבקשים באשר לעומס העבודה במשרדו אין לראות כטעם מיוחד להארכת המועד, כיוון שאין בעומס העבודה במשרדו כדי למנוע, לכל הפחות, את הגשת הבקשה להארכת המועד בתוך המועד. מכל מקום, על פי הפסיקה, עומס עבודה אינו מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד.

4.5.   כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון, במקרים מסויימים, "חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה" (בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד (4), 702). לדעתי, כאשר שוקלים את חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה, יש להביא בחשבון את סיכויי הערעור. ואכן, הן בפסיקת בית המשפט העליון והן בפסיקת בית דין זה נקבע כי סיכויי הערעור מהווים שיקול שיש להביאו בחשבון בהליך שעניינו הארכת מועד להגשת ערעור או להגשת בקשת רשות ערעור (בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' ההסתדרות החדשה, ניתן ביום 21.8.2005).

הערעור שבפני מופנה, רובו ככולו, כנגד קביעות עובדתיות של בית הדין קמא, ובעיקר כנגד קביעתו של בית הדין האזורי כי המבקשים חייבים בתשלום הסכומים המפורטים בפסק הדין כמעבידי המנוח ביחד ולחוד. קביעה זו עוגנה היטב בחומר הראיות אשר הונח בפני בית הדין קמא, והיא מסוג הקביעות שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן. על כן נראה כי סיכויי המבקשים לזכות בערעורם אינם גבוהים, ואינם מהווים "טעם מיוחד" להארכת המועד במקרה הנדון.

5.      סוף דבר- הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא למבקשים החלטה זו, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.